לישראל בע"מ נ' אבו דקה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 5/10/2010 ,המחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 30,389 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הנתבע אינו מכחיש קבלת כתב התביעה אך לטענתו חשב לתומו כי ייקבע מועד דיון והוא יוזמן לדיון בפני בית המשפט ועל כן לא הגיש כתב הגנה .

בנוסף טוען הנתבע כי יש לו סיכויי הגנה טובים ,התובעת החליפה מונה החשמל ללא ידיעת הנתבע וללא שניתנה לו הזדמנות לבדיקת טענות התובעת בעניין חבלות שנגרמו במונה החשמל כמו כן הסכום הנתבע מבוסס על ניחושים והערכות ללא שום בסיס.

מנגד מתנגדת התובעת לביטול פסק הדין, הן מאחר וכתב התביעה הומצא כדין לנתבע, כ"כ גם לגופו של עניין אין לנתבע טענות הגנה ,התובעת ביצעה תחשיב של חיובי הנתבע בהתאם וכדין.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים כי בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע ועל כן לא נפל פגם בקבלת פסק הדין ואין מקום להורות על ביטולו מחובת הצדק.

הלכה ידועה היא כי השיקולים העומדים בפני בית המשפט הנכבד בבואו להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו ולהחליט בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, שניים הם:

א.         סיבת המחדל בעטייה לא התגונן המבקש כנגד התביעה.

ב.         סיכויי הצלחת ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט.

כאשר השיקול השני הוא העיקר.

לטענת הנתבע הוא לא הגיש כתב הגנה מאחר וחשב לתומו כי הוא יקבל זימון ויתקיים דיון בפני בית המשפט ורק אז יעלה את טענותיו.

פסק הדין ניתן כפי שניתן בעקבות רשלנותו של הנתבע מלקיים חובתו כבעל דין ולהגיש כתב הגנה במועד ובהתאם לתקנות.אך לא שוכנעתי בנסיבות הענין כי מדובר בזלזול בבית המשפט עד כדי התעלמות מדעת מההליך השיפוטי.

מאחר ואף במקרה בו ייקבע כי פסה"ד בצדק ניתן ולא נפל פגם כלשהו בהמצאת כתבי בי-דין, עדיין העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט להחליט באם יש מקום ויהא זה צודק ונכון לבטל את פסה"ד אם לאו, ע"כ הנני בוחנת את השיקול השני לעניין סיכויי ההגנה של הנתבע.

התביעה הוגשה ביום 9/5/2010 כאשר לטענת התובעת ביום 14/6/09 אותר במקום הצרכנות שימוש בלתי חוקי בחשמל ,כך שבוצעו חבלות במונה והמונה לא רושם,חבלות אלו שיבשו את פעולתו התקינה של המונה ,כך שהמונה לא רשם חלק מהצריכה בפועל במקום אספקת הצרכנות.לטענת התובעת התקופה בה נעשה השימוש הבלתי חוקי הינו מחודש יולי 2001 ועד ליום 14/6/09.

התובעת מבקשת לחייב הנתבע לשלם לה בגין הפרשי צריכה אשר לא באו לידי ביטוי במונה בשל השימוש הבלתי חוקי סך של 29,405 ₪.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת ,לטענתו מדובר בתביעה קנטרנית שאין לה שום בסיס ,הנתבע מכחיש הפגם הנטען במונה החשמל, התובעת לא הודיעה לנתבע על החשדות לעניין הפגם במונה ואף לא בעת שהחליפה את המונה ,וכן כי טענות התובעת מבוססות על ניחושים והערכות שאין להן שום בסיס כך שלא היה פגם במונה.

טענותיו הנ"ל של הנתבע סבירות כנגד התביעה ובמיוחד שמדובר בכתב תביעה המחייב הנתבע לשלם בגין הפרשי צריכה אשר לא באו לידי ביטוי במונה.

לשם הוכחת קיומם של סיכויי ההצלחה של הנתבע כנגד התביעה, די להראות כי הנתונים ו/או הטענות ו/או ההוכחות שיש בידו, מגלים על פניהם, הגנה. אין הנתבע מחויב להוכיח הגנה מעבר לכלל ספק וסביר, אם כי די בהוכחה לכאורה.

לאור כל האמור לעיל, הנני סבורה כי יש מקום לבטל את פסק הדין ולתת לנתבע את יומו בבית המשפט ולאפשר לו להעלות את טענותיו ולהביא ראיותיו כנגד התביעה. אין לנעול את שערי בית המשפט בפני צד שיש לו טענה עניינית, לגופו של עניין, גם אם אותו צד חטא בסדר הדין שכן על חטאו אפשר להענישו בפסיקת הוצאות. יש לזכור שהמטרה העיקרית של בית המשפט היא לדון לגופו של עניין ולהכריע במחלוקת עובדתית.